DRIVEN

הד של אלימות פנימית

זו תחושה מוזרה כשחווים לראשונה את הדממה של DRIVEN. זו לא שקט של שלווה, אלא הדממה הצפופה והכבדה שנותרת לאחר שהצליל האחרון של אלימות דעך. ARJAN SPANNENBURG מאלצת את הצופה לא רק להתבונן, אלא להרגיש את האספלט הקשה והאכזר מתחת לרגליו. הנוף על הבד הוא שטח הפקר. דרך הרוסה, מכוסה בצמחייה, משמשת זירה מושלמת ובודדה בה הקביעות של הטבע תובעת מחדש לאט לאט את המאמצים האנושיים.

האדריכל של השבי

במרכז כורעת דמות שרירית ועוצמתית, אך פגיעה מאוד. עורו נושא את הסימנים הפיזיים של מאבקיו, מכוסה בצלקות המעידות על מאבקים פנימיים עמוקים וכאב עצמי. שערו הארוך נופל כמחסום עיניים, מבטו מוסתר, ומשאיר רק את מאמציו הפיזיים האינטנסיביים גלויים. הוא אוחז בפטיש חזק מעץ, מתכונן למעשה אכזרי לדחוף יתד מתכת עבה אל האדמה הקשה. יתד זו מעגנת שרשרת כסף כבדה הנאחזת בחוזקה סביב צווארו. פרדוקס זה הופך את יצירת האמנות למעיקה באופן עמוק. האיש הוא גם האדריכל של כליאתו וגם האסיר עצמו.

תיקון מצב של קיום

הנרטיב ש-ARJAN SPANNENBURG מעביר באמצעות DRIVEN הוא של כבלים שהוטלו על עצמנו. הוא ממחיש את המציאות הכואבת של פגיעה עצמית, של קיצוץ עצמי, ואת הדחף לכלוא את עצמנו במקום שאליו איננו באמת רוצים להגיע. מונע מכוח פנימי, הדמות אוחזת בפטיש כדי להכניס לעצמה יתדות. הקנבס נושא את ההבטחה למכות עתידיות ואת הקור הקליני של השרשרת אל מול מאמץ פיזי גולמי. בסופו של דבר, היצירה חושפת שבמציאות קשוחה זו, הקביעות היחידה היא הכאב שבחרנו להסב לעצמנו, מה שמבטיח את מקומו הבלתי ניתן להכחשה באוספי אמנות עכשווית משמעותיים.