DRIVEN

הד של אלימות פנימית

זוהי תחושה מוזרה כשחווים לראשונה את הדממה של DRIVEN. זו אינה שקט של שלווה, אלא הדממה הצפופה והכבדה שנותרת לאחר שהצליל האחרון של אלימות דעך. ARJAN SPANNENBURG מאלץ את הצופה לא רק להתבונן, אלא להרגיש את האספלט הקשה והאכזר מתחת לרגליו. הנוף על הקנבס הוא שטח הפקר. דרך מוזנחת והרוסה משמשת כזירה בודדה ומושלמת, בה הקביעות של הטבע משתלטת לאט על יוזמות אנושיות.

אדריכל השבי

במרכז כורעת דמות שרירית ועוצמתית, אך גם פגיעה באופן עמוק. עורו נושא את סימני המאבקים הפיזיים שלו, מכוסה בצלקות המעידות על קרבות פנימיים עמוקים וכאב עצמי. שערו הארוך נופל כמו כיסוי עיניים, מבטו מוסתר, ורק מאמצו הפיזי האינטנסיבי נראה לעין. הוא אוחז בפטיש חבטות עץ מסיבי, מתכונן לפעולה אכזרית לנעיצת יתד מתכת עבה באדמה הקשה. יתד זו מעגנת שרשרת כסף כבדה, המהודקת סביב צווארו שלו. הפרדוקס הזה הופך את היצירה למדכאת באופן מוחלט. האיש הוא גם האדריכל של כליאתו וגם האסיר עצמו.

תיקון מצב קיום

הנרטיב ש-ARJAN SPANNENBURG מעביר עם DRIVEN הוא של כבלים שהוטלו על עצמנו. הוא ממחיש את המציאות הכואבת של פגיעה עצמית, של קיצוץ עצמי, ואת הדחף לכלוא את עצמך במקום שבו אינך באמת רוצה להיות. מונע מכוח פנימי, הדמות אוספת את הפטיש כדי להצמיד את עצמה. הקנבס מחזיק את ההבטחה למכות עתידיות ואת הקור הקליני של השרשרת כנגד מאמץ פיזי גולמי. בסופו של דבר, היצירה חושפת שבמציאות קשה זו, הקביעות היחידה היא הכאב שאנו בוחרים להסב לעצמנו, ובכך מבטיחה את מקומה הבלתי ניתן להכחשה באוספי אמנות עכשווית משמעותיים.