Research & Process
הנזילות של הנצחי: פענוח ההרמפרודיט הישן
ההרמפרודיטה הישנה היא יצירת מופת רומית מהמאה השנייה, המאתגרת את הבינאריות המסורתית של מגדרים באמצעות תיאור הילד המיתולוגי של הרמס ואפרודיטה. הפסל, שהועשר במזרן שיש ריאליסטי שגולף על ידי ג'אן לורנצו ברניני בשנת 1620, יצא למסע מאוסף בורגזה ללובר, ולאחרונה לרייקסמוזיאום. הוא משמש כאבן דרך תרבותית חיונית, ומוכיח שזרימת מגדרים הייתה היבט מוכר וחגוג בהיסטוריה האנושית ובאמנות במשך אלפי שנים.
מסדרונות הלובר השקטים מאכלסים דמות שחרגה מזמן, תרבות, והמבנים הנוקשים של קטלוג אנושי. ההרמאפרודיט הישן (Hermaphrodite Endormi), יצירת שיש רומית מהמאה השנייה לספירה, נותרה אחד הדיאלוגים המרתקים ביותר בין העת העתיקה להווה. הפסל, שהתגלה בשנת 1618 ליד מרחצאות דיוקלטיאנוס ברומא, מציע יותר מסתם הנאה אסתטית, הוא משמש עדות עמוקה לקיום היסטורי ולקבלה של גיוון מגדרי.
הבריאה המיתולוגית והתמזגות האנרגיות
בלב יצירת המופת הזו שוכן המיתוס של הרמפרודיטוס, ילדם של הרמס ואפרודיטה. על פי "המטמורפוזות" מאת אובידיוס, הנימפה סלמאקיס התפללה לאיחוד נצחי עם הנער היפה, וכתוצאה מכך נוצר ישות אחת שאחדתה צורות גבריות ונשיות כאחד. הרציונל מאחורי יצירה זו לא נבע מרצון להרתיע, אלא מרצון לייצג את השלמות של הקיום האנושי. היוונים ראו דואליות זו לא כסטייה, אלא כמצב קיום מיסטי שאצר את מלוא טווח האנרגיה האלוהית.
המגע הבארוקי: ברניני וריאליזם המזרן
בשנת 1620, משפחת בורגזה שכרה את ג'יאן לורנצו ברניני הצעיר לשפר את השבר העתיק. תרומתו, מזרן וכרית שינה משיש ריאליסטיים באופן יוצא דופן, שינתה את חווית הצופה בכך שהחומר נראה כאילו הוא נכנע תחת משקל הדמות. תוספת זו העוגנה את הדמות המיתולוגית במציאות קונקרטית, ביתית. הפסל נרכש מאוחר יותר על ידי נפוליאון בונפרטה בשנת 1807, ועבר מהאוסף הפרטי של בורגזה אל הבמה הציבורית של הלובר.
מאתגרים את הבינארי: עדשה עכשווית על אמנות קלאסית
עבור הצופה המודרני, "הרמאפרודיטה הישנה" משמש כמראה להתפתחות החברתית שלנו. בעוד שמאות שנים קודמות אולי ראו ביצירה דרך עדשת סקרנות אירוטית, אוצרים עכשוויים מכירים בתפקידה באימות זהויות לא-בינאריות. נוכחותה של יצירה כה בולטת בלובר מדגישה שגיוון מגדרי הוא חלק אינהרנטי מהסיפור האנושי. בבחינת ההיסטוריה של פסל זה, אנו מוצאים גשר לקראת קבלה והבנה רבות יותר בעידננו הנוכחי.
הד רחב היקף והמטמורפוזות באמסטרדם
הרלוונטיות המתמשכת של "הרמפרודיטוס הישן" (Hermaphrodite Endormi) מוכחת גם על ידי השאלות הנדירות למוסדות בינלאומיים. לאחרונה, היצירה שימשה כמוקד בתערוכת "מטאמורפוזות" (Metamorphoses) של הרייקסמוזיאום (Rijksmuseum) בהולנד. מעבר זמני זה מאפשר לקהל חדש להתחבר לנושאים של טרנספורמציה וזהות. התצוגה באמסטרדם משמשת כתזכורת לכך שהשאלות שהועלו על ידי שיש רומי זה, בנוגע לאופן שבו אנו מגדירים את גבולות הגוף, נותרו חיוניות כיום כפי שהיו לפני אלפיים שנה.
הקשר של ספננבורג: אקטיביזם אמנותי והגוף ההיסטורי
עבור Arjan Spannenburg, ההרמאפרודיטוס ישןמהווה עוגן היסטורי רב עוצמה המשקף את מחויבותו של ספאננבורג עצמו לנראות והכלה בקהילת הלהט"ב. כאמן וצלם קווירי, הוא רואה ביצירת המופת הרומית העתיקה הזו לא כאנומליה מזעזעת, אלא כעדות טבעית ויפה לקיומה רב השנים של גיוון מגדרי, אשר מהדהדת עמוקות עם גישתו ה"ארטיסטיסטית" שלו לאתגור נורמות חברתיות. על ידי הדגשת יצירות שקיימות מחוץ לבינאריות המגדרית המסורתית, ספאננבורג משתמש באמנות ככלי נגד הדרה פוליטית של מיעוטים, במטרה לנרמל זהויות וגופים מגוונים.
הוא מאמין, כשם שדמות שיש זו ייצגה מיזוג של אנרגיות גבריות ונשיות במשך אלפי שנים, כך גם אמנות עכשווית חייבת להמשיך ולשמש כגשר למודעות ולקבלה בעידן שבו זכויות ונראות עדיין מאוימות. לסיכום, ההרמפרודיטה ישנהמחזק את המנדט האמנותי של ספרנבורג להבטיח ש"כל אדם נחשב" על ידי שימוש בעומק ההיסטורי של אמנות קלאסית כדי לאמת ולהגן על קיום להט"בי מודרני.
